והנה שוב אנחנו רואים שעדיין משה לא מוכן לוותר ואחד הדברים המדהימים, שהוא מחפש כל דרך אפשרית לשנות את הגזרה, או לפחות לעבד אותה בדרך כזו שהיא לא תחול עליו. נאמר למשה "ושמה לא תעבור כיוון שביקש כל אותן בקשות ותחינות "אמר ריבון העולמים", אוקיי, "גזרת" עלי גזירה "שלא אכנס למלך", היינו לא אבוא בראש העם כמנהיג. "אכנס לה הדיוט." תן לי להיכנס לא כמנהיג, אלא כאדם מן השורה >> חייל פשוט, כן. >> "אמר לו אין המלך נכנס כהדיוט." אי אפשר, אתה מלך, ולא תוכל לרדת דרגה. "אמר לפניו", אוקיי, "ריבונו של עולם "כלום נגזרה גזרה אלא שלא אכנס לה לא מלך ולא הדיוט," אוקיי, "אכנס לה במחילה שתחת פומיוס," תחת אולי הבניאס, תחת הנחל, תחת הירדן, לא אעבור את הירדן אלא מתחתיו. "אמר לו שמה לא תעבור, אמר לפניו ריבוני נגזרה גזרה שלא אכנס לה לא מלך ולא הדיוט, "ולא במחילה תחת פומיוס, אם אמות יעברו עצמותיי את הירדן", אם לא אני לפחות גופי. "אמר לו כי לא תעבור את הירדן הזה, "אף עצמותיך לא יעברו את הירדן." ואגב במדרשים אחרים משה מבקש לעבור מגובה, מעל העננים, התשובה היא לא, משה מבקש שאלוהים ימית אותו, יעביר גופתו ויחיה אותו, התשובה היא לא. בכל פעם שמשה מבקש דרך לעבור נאמר לו חד וחלק, "לא תעבור את הירדן הזה". והנה איך מספר לנו את סיפור מותו של משה, פילון אלכסנדרוני? >> "כבר התעלה וניצב "ממש על קו הזינוק כדי לעוף ישר אל השמיים", מעניין מאוד כן, "והנה פעימתו רוח הקודש ובעודנו חי ניבא במדוייק את פרשת מותו, "עדיין לא נפטר והוא תיאר כיצד נקבר באין איש שם, "בוודאי קברוהו לא ידיים בנות תמותה אלא כוחות "בני אלמוות", כלומר התייחסות למה שאמרנו, "ויקבור אותו בגיא" וכולי. "כיצד לא הונח בקבר אבות אבותיו "אלא זכה למצבה מיוחדת במינה "שעין אדם לא ראתה", כלומר איש לא ידע את מקום קבורתו. "וכיצד בכתה כל האומה והתאבלה במשך חודש שלם". כלומר משה חשב שהוא מגיע לשמיים, מעניין ואנחנו עוד נחזור לעניין הזה, של משה בשמיים. אבל, כן. >> מה שמביא אותנו לשאלה טכנית לרגע, כדי שנמשיך את הסיפור "וימות משה" וזה תאריך. מתי נפטר משה? "אימתי מת משה?" התשובה המקובלת ז' באדר, כעת נראה כיצד המדרש מגיע לכך. "דכתיב וימת שם משה עבד השם וכתיב", בעקבות זאת, "ויבכו בני ישראל את משה בערבות מואב שלושים יום", ובספר יהושע כתוב, "ויהי אחרי מות משה עבד השם "ויאמר השם אל יהושע בן נון... קום עבור את הירדן" וכתוב "שהעם עלו מן הירדן בעשור לחודש הראשון", כלומר, משה נפטר, שלושים יום ביכו אותו, נאמר ליהושע שבעוד שלושה ימים יעברו את הירדן, עברו את הירדן בעשירי לחודש הראשון בניסן. "צא מהם", תוריד מהם 36 יום אחורנית, הרי בז' באדר מת וזה מסורת מאוד מקובלת ובעקבותיה גם קבעה הרבנות הראשית במשך הזמן שזה יום הזיכרון לאנשים שמקום קבורתם אינו ידוע, כמשה. "ומנין שבז' באדר נולד משה?",חזרנו להתחלה, "דכתיב ויאמר להם משה בן מאה ועשרים שנים אנוכי היום" >> היום. >> "מה תלמוד לומר היום?" הפסוק שלומדים, למה הוא אומר את המילה היום, "ללמדך שהקדוש ברוך הוא ממלא שנותיהם של צדיקים "מיום ליום מחודש לחודש, דכתיב את מספר ימיך אמלא", מי שחי 120 שנה, חי 120 שנה בדיוק והנה למדנו גם על גדולתו של משה וגם על תאריך פטירתו, ולמה 120 שנה? >> כן, הבטחנו שנפתור גם את התעלומה הזאת והנה בספר בראשית פרק ו', אותו סיפור בבני האלוהים היורדים מטה ולוקחים להם מבנות האדם, מין זיווג של יצורים שמימיים ובנות אדם ואז אלוהים מתערב ואומר, "לא ידון רוחי באדם לעולם", אותם גדולים, ענקים, נפילים שנולדו בכל זאת הם בני אדם בשר ודם, למרות שיש גם יצורים אלוהיים שמעורבים בלידתם, "בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה". אני קוצב לאדם מכאן ואילך את תקרת הזכוכית, 120 שנה בלבד. והנה הדבר היפה מראש התורה אל סופה של התורה, ואכן ללמדכם משה הוא בשר ודם, נכון שהוא הגיע לגיל מופלג, נכון שהוא מת בבריאות טובה, "לא כהתה עינו ולא נס ליחו", ובכל זאת אדם הוא ולכן 120 שנה, המיוחד באנשים, הגיע אל התקרה אבל אדם. >> ובכל מקרה הביטוי עד 120 לקוח כמובן מכאן. מעניין שהתלמוד הבבלי 'חולין', ששואל שאלה, "משה מן התורה מנין?", כלומר משה מופיע בתורה הרבה, אבל היכן משה בספר בראשית? >> יכול להיות שזה היה צריך להיות הנוסחה אולי הייתה מ-[לא_מובן] >> מבראשית, בכל מקרה כתוב "בשגם הוא בשר." ובשגם בגימטריה זה משה, מ', ש' וב', ג', וה' כלומר יש פה גם רמז למשה, >> נפלא, נפלא, יפה. >> זה כמובן מדרש, מדרש יפה אבל כבר פה נגזר על משה שלא יעבור את 120 השנה. ועכשיו הגענו לקטע ארוך מאוד, מאוד נוגע ללב, מיסטי מאוד על סיפור מות משה, מדרש 'דברים רבה', נקרא אותו בקטעים. "כיוון שראה משה שנחתם עליו גזר דין גזר עליו תענית ועג עוגה קטנה", כלומר עיגול, "ועמד בתוכה, ואמר אינני זז מכאן עד שתבטל אותה גזירה", >> מי שמכיר את סיפור 'חוני המעגל' כמובן >> כמובן. "באותה שעה מה עשה משה, לבש שק ונתעטף שק ונתפלש באפר ועמד בתפילה "ובתחנונים לפני הקדוש ברוך הוא עד שנזדעזעו שמיים וארץ וסדרי בראשית, "מה עשה הקדוש ברוך הוא באותה שעה, הכריז בכל שער ושער של רקיע ורקיע בכל בית דין ובית "דין", של רקיע "שלא יקבלו תפילתו של משה ולא יעלו אותה לפניו מפני שנחתם עליו גזר דין." כוח תפילתו של משה כה גדול עד שהקדוש ברוך הוא כביכול היה צריך עניין פיזי, לאטום את השערים לשמיים שהתפילה לא תגיע. "ובאותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא לגבריאל: גבריאל, "צא והבא נשמות של משה, אמר לפניו ריבונו של "עולם מי שהוא שקול כנגד שישים ריבוא", הוא כל עם ישראל, "איך אני יכול לראות במותו ומי שיש בו דברים אלו", כל גדולתו, "איך אני יכול "לעשות לו קצף", שים לב המלאך גבריאל מסרב למלא את הפקודה האלוהית להביא את נשמתו של משה. לכן אומר האלוהים למיכאל אותו דבר ומיכאל מסרב. רק "אחר כך אמר לסמאל הרשע", >> מלאך המוות. >> זה מלאך המוות, השטן, "צא והבא נשמה של משה." אנחנו בעולם המיסטי כמובן, >> והוא מוכן כמובן לצאת לדרך. >> בשמחה, "מיד לבש כעס "וחגר חרבו ונתעטף אכזריות והלך לקראתו של משה. "כיוון שראה אותו שהוא יושב וכותב שם המפורש "וזוהר מראהו דומה לשמש והוא דומה למלאך השם צבאות, "אחזתו רעדה וחיל כיולדה", אפילו השטן לא עומד מולו, "ולא מצא פתחון פה לדבר עם משה, "עד שאמר משה לסמאל אין שלום אמר אמר השם לרשעים, מה תעשה בכאן? "אמר לו ליטול נשמתך באתי." אני קצת דרמטי, "אמר לו מי שיגרך? "אמר לו מי שברא את כל הבריות.", אלוהים." אמר לו אין אתה נוטל נשמתי. "אמר לו כל באי העולם נשמתן מסורין לידי. "אמר לו יש בי כוח מכל באי העולם." >> גם כאן, אין צניעות יתרה במשה, אבל ברגע שכזה קשה לבוא בטענות. >> למול המוות, גם הצניעות נעלמת. "אמר לו", השטן, "מה כוחך", ואז משה מדבר על עצמו, "אמר לו" יש פה קצת סיכום של דברים שראינו. "אני בן עמרם שיצאתי ממעי אמי מהול", בזה עסקתי, עסקנו, "ולא נצרכתי למוהלני ובו ביום שנולדתי מצאתי פתחון פה "והלכתי ברגלי" >> סיכום נהדר. >> "ודיברתי עם אבי ואמי, אפילו חלב לא ינקתי "וכשהייתי בן שלושה חודשים התנבאתי ואמרתי שעתיד אני לקבל תורה מתוך להבי אש, "וכשהייתי מהלך בחוץ נכנסתי לפלטרין של מלך", לארמון, "ונטלתי כתר "מעל ראשו", עסקנו בזה באריכות >> יופי. >> "ושהייתי בן שמונים שנה עשיתי אותות ומופתים במצרים "והוצאתי שישים רבוא לעיניי כל מצרים וקרעתי את הים לשנים עשר קרעים", דיברנו על כך. "והפכתי מי מרה למתוק", ראינו, ועליתי "ודרכתי דרך בשמיים והייתי תופס במלחמתן", נלחם עם המלאכים, "וקיבלתי תורה של אש ודרתי תחת כיסא אש "וסוכתי תחת עמוד אש ודיברתי עמו פנים בפנים וניצחתי פמליא של מעלה", את המלכים שסירבו לתת את התורה, "וגיליתי רזיהם לבני אדם וקיבלתי תורה מימינו של הקדוש ברוך הוא, "ולימדתי אותה לישראל... מי יש בבאי עולם שיכול לעשות כן לך רשע "מכאן, אין לך לומר כן לך ברח מלפני איני נותן נשמתי לך." כמה דרמתי. "סוף רגע יצאה בת קול ואמרה הגיע סוף מיתתך, "אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, בבקשה ממך אל תמסרני ביד מלאך המוות, "יצאה בת קול ואמרה לו אל תתיירא אני בעצמי מטפל בך ובקבורתך, "באותה שעה עמד משה וקידש עצמו כשרפים", כמלאך, "וירד הקדוש ברוך הוא משמי שמיים העליונים ליטול נשמתו של משה "ושלושה מלאכי השרת עימו, מיכאל וגבריאל", שאותם ראינו כל הדרך ועוד מלאך מיוחד, זגזגאל, חד פעמי מלאך פטירת משה. "מיכאל הציע את מיטתו של משה, גבריאל פירס בגד של בוץ "מראשותיו, זגזגאל מרגלותיו, מיכאל מצד אחד, " גבריאל מצד אחד..." ואז, " אמר הקדוש ברוך הוא למשה, משה השקף עיניך זה על גב זה", להשקיף את העיניים זה לעצום אותן בחוזקה, מהמילה משקוף שהדלת נטרקת אליה. "השקף עיניך זה על גב זה, "השקיף עיניו זה על גב זה אמר לו הנח ידך על החזה, הניח ידו על החזה", אני לא יודע בדיוק איך זה נראה אבל, "אמר לו הקף רגליך זה על גב זה", רגל על רגל, מעניין, "הקיף רגליו זה על גב זה". משה מוכן למות באותה פוזה, "באותה שעה קרא הקדוש ברוך הוא לנשמה "מתוך גופו אמר לה בתי", תראה את האינטימיות, "מאה ועשרים שנה קצבתיך היותך בגופו של משה "עכשיו הגיע קצך לצאת צאי אל תאחרי", והפתעה >> גם היא מסרבת. >> מסרבת. "אמרה לפניו ריבונו של עולם יודעת אני שאתה אלוה כל הרוחות "וכל הנפשות נפש החיים והמתים מסורין בידך "אתה בראתני אתה יצרתני אתה נתתני בגופו של משה מאה ועשרים שנה "ועכשיו יש גוף טהור בעולם יותר מגופו של משה "שלא נראה בו רוח סרוחה מעולם ולא", אחרי מותו, "רימה ותולעה "לכן אני אוהבת אותו ואיני רוצה לצאת ממנו. "באותה שעה נשקו הקדוש ברוך הוא ונטל "נשמתו בנשיקת פה". אם ראינו שמשה מת על פי השם, פה המילה 'על פי' מקבלת כאן משמעות הכי פשוטה, הקדוש ברוך הוא צריך היה להתכופף במחילה מגדולתו, לשים את פיו על פיו של משה ולשאוב את נשמתו. "והיה הקדוש ברוך הוא בוכה מי יקום לי עם מרעים מי יתייצב לי עם פועלי אוון", מי יבוא שוב להגן על העם הזה? "ורוח הקודש אומרת ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, השמיים בוכים", ויתרנו על פסוקים, "הארץ בוכה, יהושע בוכה, מלאכי השרת "וכולם היו אומרים יבוא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכוחו", וכבר באמת משה יצא מן העולם אבל אבל האם הוא באמת מת? זו השאלה. >> כן, מסכת סוטה בבבלי. "ויש אומרים: לא מת משה, "כתיב הכא: וימת שם, וכתיב התם: ויהי שם עם ה'", >> זה בהר סיני. >> כן. "מה להלן עומד ומשמש, אף כאן עומד ומשמש", כלומר גזירה שווה. שוב חיפשו פסוק לתלות בו מסורת שמשה בעצם לא מת והנה מה שנאמר כך בספרות חז"ל, בבבלי, הנה אנחנו רואים כבר קודם במאה הראשונה בדברי יוסף בן מתתיהו, ונזכור שיוסף בן מתתיהו הוא הרציונאליסטן הגדול שנמנע בדרך כלל מניסים אם רק יכול להימנע ובכל זאת, הוא מספר לנו את הדבר הזה. "וכשהגיעו אל ההר "ששמו עברים שילח את הזקנים "והוא", משה, "נפרד מאלעזר ומיהושע ושוחח איתם "ופתאום עמד עליו ענן והוא נעלם ליד גיא אחד. "אולם בכתבי הקודש כתב על עצמו שמת, "משום פחד, שמא יעזו לומר בגלל צדקותיו הגדולות שעלה לאלוהים". כלומר, מכאן אתה למד לא מת משה. >> אלא עלה למרומים כמו אליהו שבו נדבר בפעם הבאה, כמו חנוך אולי שגם אותו נזכיר, כך ששני המקורות, גם התלמוד הבבלי וגם יוסף בן מתתיהו, בעצם רומזים לנו שיש משהו מאוד מסתורי בסיפור קבורת משה ומותו. ספק מת, ספק מת, כתוב שמת אך למעשה יש מסורות שמשה המשיך את חייו ועומד למעלה ומשמש. >> ואם נחזור אל הסיפור המקראי, כבר היו מי שטענו שאפשר שהסיפור המקראי כפי שהוא על מות משה איננו אלא פולמוס כנגד מסורת שבעל פה שהייתה ידועה ורווחת שאכן לא מת משה. המקרא מתפלמס עם המסורת הזאת, אומר לך מת, נכון שהגיע לגיל 120 אבל מת, נכון שאלוהים קבר אותו אבל הוא קבור, נכון שלא ידע איש את מקום קבורתו אבל יש לו מקום קבורה. ניכר הרצון העז הזה להוציא מלב את המסורת שלא מת משה אבל שוב מסורת שכזו קשה להעלים אותה והיא כנראה חיה בקרב העם ומוצאת לה דרכים לשוב ולהפציע ולעלות אל פני השטח במסורות מאוחרות יותר. >> זה שוב עדות לגדולתו של משה שלא כאחד האדם סיים את חייו. וסוף הסיפור, נאמר "ויקבור אותו בגיא בארץ מואב מול "בית פעור, אמר רבי ברכיה: סימן בתוך סימן", מה יותר מדויק בזה,, 'בגיא', 'ארץ מואב', 'מול בית פעור', "ואפילו הכי ולא ידע איש את קבורתו", למרות הפירוט המדוקדק. "וכבר שלחה מלכות הרשעה" שזה רומי "אצל גסטרא של בית פעור", אצל המשמר הצבאי של בית פעור, "הראנו היכן משה קבור? "עמדו למעלה נדמה להם למטה, למטה "נדמה להם למעלה", כלומר הוא תמיד התחמק מהם, "נחלקו לשתי כיתות, "אלו שעומדים למעלה נדמה להם למטה, למטה נדמה להם למעלה, "לקיים מה שנאמר ולא ידע איש את קבורתו". לא ילך, אי אפשר למצוא אותו את קבורתו של משה. נכון שהיום יש בעבר הירדן מקום המכונה 'קבורתו של משה', הנה המצבה כתובה ערבית ואנגלית, אבל למעשה >> ושם כתוב גם שזה 'Christian Holy Place'. >> כן, 'The Memorial of the Prohpet Musa', אבל המסורת היהודית היא שלא ידע איש מקום קבורתו ויותר מזה, דבר נוסף על משה, "תנו רבנן: שבעה לא שלט בהם רימה ותולעה", גופם מעולם לא רקב ומיהם? "אברהם, יצחק ויעקב, משה, "אהרון ומרים" וההפתעה היא גם "בנימין בן יעקב", אבל משה מת או לא מת, גופו מכל מקום נותר שלם ובמדרשים רבים הוא גם חוזר ומופיע לאחר מכן בהקשרים רבים ואחרים. אבל די לנו בכל הדברים האלה ואולי נוכל לראות עוד משהו בשירה העברית החדשה שלא יכולה הייתה לוותר על הסיפור הזה הנורא כל כך של מות משה, אז אולי נקרא שיר או שניים מתוכם? >> 'משה רבנו ראה רק פעם אחת' של יהודה עמיחי. "משה רבנו ראה רק פעם אחת את פני האלוהים ושכח. "הוא לא רצה לראות את המדבר ואפילו לא את הארץ המובטחת, אלא רק את פני האלוהים. "הוא הכה בסלע בזעם געגועיו, הוא עלה להר סיניוירד, הוא שבר את שני לוחות הברית ועשה עגל זהב, "הוא חיפש באש ובעשן, אבל הוא זכר רק את יד האלוהים החזקה "ואת זרועו הנטויה ולא את פניו "והיה כמו אדם שרוצה לזכור את פני מי שאהב "ולא יוכל". >> כלומר, לפי יהודה, בעצם גם הכאת הסלע והעלייה להר סיני ושבירת לוחות הברית, הכל היה מתוך מטרה >> געגועים. >> געגועים לפנים, אבל הוא רק זכה לראות את היעד ואת הזרוע הנטויה ולכן, המשך השיר >> "הוא עשה לעצמו קלסתרון מפני האלוהים "ופני הסנה הבוער ופני בת פרעה שנרכנה מעליו "כשהיה תינוק בתיבה, והפיץ את התמונה בכל שבטי ישראל ובכל המדבר, "אבל איש לא ראה ואיש לא הכיר, ורק בסוף חייו, על הר נבו "ראה ומת בנשיקת פני האלוהים". >> כלומר, הציפייה הגדולה התממשה >> עם המוות. >> אבל ברגע הפחות מוצלח. ש. שלום, משורר אחר, כותב שיר בכיוון אחר, 'משה כותב על מות משה'. "ויעל משה מערבות מואב פסגת הר נבו, עלה ושגה אלה הדברים חצב אלוהיו בליבו, "ויראהו אדוני את כל הארץ ויאמר לו כתוב זאת. ומשה כותב החל וכלה בדמע "אות באות", זו המסורת שמשה כותב על מותו, "זאת הארץ הראיתיך בעיניך ושמה לא תעבור, "כי פה תיקבר בארץ מואב בגיא מול בית פעור, "וימות שם משה ולא ידע איש קבורתו עד היום הזה "וביד החזקה ובמורא הגדול זאת כתב משה". כלומר, הוא מסב את היד החזקה והמורא הגדול לא מן הניסים הגדולים שעשה משה אלא מן הפחד, מן האימה והדמע שמשה יושב וכותב איזו הזדהות עם שוב מותו של משה ואי אפשר שלא לסיים בשיר בה"א הידיעה כמובן על מותו של משה או השיבוש במות משה, שירה של רחל, 'מנגד'. >> כן, שימוש נכון. "קשוב הלב, האוזן קשבת: הבא? "היבוא? בכל ציפייה יש עצב נבו. "זה מול זה, החופים השניים של נחל אחד. "צור הגזרה, רחוקים לעד. "פרוש כפיים. ראה מנגד שמה אין בא, "איש ונבו לו על ארץ רבה". >> כלומר, מות משה הוא בעצם התחלה או סמל לכל געגועים שלא התממשו, במקרה זה בשירה הזה של רחל. אכן באמת 'אחד היה משה ופנים רבות לו' והיום ראינו את הפנים שבאות לידי ביטוי בימיו האחרונים או בסיפורי ספר דברים. מה שנותר לנו הוא עוד לעסוק כעת בשתי שאלות מרתקות. האחת, דמויות שהיו כמשה וזה הפגישה הבאה, והפגישה האחרונה שתעסוק דווקא בדבר המנוגד לכל מה שראינו וזה אותם מקורות שמנסים להסתיר את משה, להעלים אותו ולא לעסוק בו, ואלה שתי המשימות שעומדות לפנינו בקורס הזה על 'אחד היה משה 'ופנים רבות לו'. [אין_קול]